Below are the 20 most recent journal entries recorded in simsim314's LiveJournal:

[ << Previous 20 ]

Wednesday, October 28th, 2009
3:38 pm	Песня про зайцев Мы есть истина. Полная истина Нам известны законы Божьи Нас не много, тыщ десять мож двадцать Только нам открывается слово Хоть не знаем мы сути познания Не учили мы Ньютона, Гегеля И в генетике лучше Менделя Понимаем законы придания И в истории известны нам истины Про Египет и наши блуждания Египтологи не Божьи создания Отрицают все наше придание Не пускали мы в космос ракет Не раскрыли законов инерции Не придумали пенициллин И не знаем на это причин Не читали Шекспира ни Кафку И не любим мы гойское знание А зачем там ведь нету разгадки Как евреям общаться с создателем Зато учим мы, бесконечное знание Двести книжек полны этой истины И всей жизни не хватит прочесть Двести книжек всей этой истины В этих книжках найти бы однажды Упорядоченое учение, Нет! весь смысл создателя Говорит нам свое мучение А по сути учение наше Неоплатоники перекатали И Cпинозу мы разбавляли Кабаллой Аризаля (Comment on this)
Thursday, October 8th, 2009
9:20 pm	מדינת היהודים, רק בארץ ישראל, האמנם? ממלכת ביתא ישראל: ממלכת ביתא ישראל הייתה ממלכה יהודית שהתקיימה בצפון-מערב אתיופיה דהיום בין 325 ~ 1627. ממלכה זו הייתה ממלכתם של קהילת יהודי אתיופיה, ביתא ישראל. ממלכת ביתא ישראל קמה לאחר מלחמת אזרחים בין התושבים היהודים לבין אלו שקיבלו את הנצרות לאחר שעם הכתרתו בשנת 325 הכריז הקיסר אזנה שאקסום היא אימפריה נוצרית.‏‏‏‏במהלך מלחמת אזרחים זו הקהילה היהודית התחילה להגר אל מחוץ לגבולות הקיסרות... היהודים התחילו לבסס את ממלכתם, הכתירו את מלכם הראשון, פינאיס, שייחוסו היה מעזריהו, בנו של צדוק הכהן. היררכיה פוליטית בממלכה: * מלך: בכל שנות קיום הממלכה עמד מלך בראשה ככמושל האזרחי, מלך זה כונה לעתים רבות הן בכתבים יהודים, עות'מאנים ואתיופים בכינוי "שר היהודים". מלכים אלו ששלטו בממלכה באו מקרב שושלת הגדעונים המיוחסים לשבט לוי ועל פי ג'יימס ברוס לבניו של עזריהו בן צדוק שהגיע לאתיופיה עם הפמלייה של מנליק הראשון.       המלך הראשון הידוע של הקהילה היה פיניאס שמלך בתקופתו של אזנה. * הזקנים: (אמהרית: "שמגלה") (מעיין: סנהדרין) ההנהגה של הזקנים הייתה מכרעת בכל מה שהיה קשור למשפט והם היו השופטים של הקהילה. חברי העדה פנו אליהם בכל בעיה, הזקנים היו פותרים לרוב את כל הבעיות. תפקיד הזקנים אינו עובר בירושה, התפקיד לא היה מקור פרנסה, אלא נעשה בהתנדבות, אם בעיה לא נפתרת על ידי הזקנים היא עוברת לקסיים. * רוחניים: הם הנזירים והקסיים אשר אחראים על חיי הדת של תושביה היהודים של הממלכה, לעתים לקחו פיקוד אזרחי במרידות רבות כנגד האתיופים ושמרו על התרבות גם כאשר הממלכה נכבשה סופית ושושלת המלכים נכחדה. נהרדעא: בערך בשנת 30 לפני הספירה נמלטו שני אחים יהודיים מבבל, חנילאי וחסינאי, אל איזור הביצות שמסביב לעיר נהרדעא. חנילאי וחסינאי עסקו בשוד, אבל בשונה משודדים אחרים, הצליחו להקים לעצמם צבא יהודי קטן ונועז, ובסיועו הקימו מדינה קטנה שבירתה הייתה נהרדעא. ממלכה זו נתקיימה כמה עשרות שנים; זמן מה גם נתמכה על ידי המלך הפרתי ארטבן השלישי, שמצא בה סיוע נגד פיאודלים מקומיים שאיימו על שלטונו. בשנת 10 לפני הספירה נפלה הממלכה בידי אותם פיאודלים פרתיים, אבל הערים הבצורות נהרדעא ונציבין נשארו בידי הרשויות היהודיות ובידי הכוח הצבאי היהודי. ואולם, כעבור שנים אחדות נפלו גם הן ובא קיצה של ממלכת השודדים הקטנה. הכוזרים כוזרים בני לאום תורכי שהתקיים בדרום מזרח רוסיה, באזור וולגה-קווקז, מהמאה השביעית ועד המאה ה-12, הם המקרה הידוע ביותר של עם שהתגייר וקיים, בעצם, מדינה יהודית של ממש. בשנת 627 היו בעלי בריתו של הרקליוס קיסר במלחמתו בפרסים. התגיירותם של הכוזרים, לפי מסורת שעליה הסתמך בכתביו רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", התרחשה בשנת 740 לספירה, והיא ידועה גם ממקורות ערביים. מקורות אלה קובעים את התגיירותו של מלך הכוזרים בתקופת שלטונו של הארון אל-ראשיד (786-809 לספירה). במאה ה-19 טען הקראי אברהם פירקוביץ' שהיהדות שקיבלו עליהם הכוזרים לא הייתה היהדות הרבנית אלא הקראית; אולם לטענה זו לא נמצאה הוכחה. מצד שני אין גם ידיעות על קשר של ממש בין היהודים הכוזרים לבין המרכז היהודי הגדול בבבל – אולי בשל יחסי האיבה והמלחמות שניטשו בין הכוזרים לבין הח'ליפות. המחוז היהודי האוטונומי: מחוז היהודי האוטונומי נמצא ברוסיה הסמוך למנצ'וריה שבסין. העיר המרכזית במחוז היא בירוביג'ן. בשנת 1934 הוקם המחוז. על פי מדיניות של סטאלין, כל לאום קיבל טריטוריה בה יוכל לשמור על אוטונומיה תרבותית במסגרת סוציאליסטית. השפה הרשמית באזור הייתה יידיש ולא עברית. על המתיישבים היה להקים ישוב מאפס. ולמרות האקלים הקשה הם הצליחו בכך. כאשר האוכלוסייה היהודית במקום גדלה, החלה להתפתח בו תרבות יהודית. יצא עיתון ביידיש בשם בּיראָבּידזשאנער שטערנ (כוכב בירוביג'ן). רחובות העיר נקראו על שם סופרים יידים כמו שלום עליכם וי.ל. פרץ.   (Comment on this)
9:19 pm	היום הדתיים מנסים לשכנע אותנו שהיהדות האמיתית היא יהדות הפרושים, והמדינה היהודית בארץ ישראל קשורה אדוקות למסורת הפרושית. כמובן שזה מגוחך מאלף ואחת סיבות, אבל אני הייתי רוצה לציין עובדות מענינות שסותרות את הטענות הללו מכל וכל. אני רוצה להתמקד בשני נושאים: א. זרמים שונים ביהדות. יהדות הפרושים היא לא היהדות המקורית, מעולם לא היתה היהדות המקורית או המרכזית, תמיד היתה אך ורק זרם נוסף ביהדות. ב. מדינת היהודים היתה בכמה מקומות בעולם. סקר היסטורי על מדינות ואוטונומיות יהודיות. ---------- א. זרמים שונים ביהדות. היימנות - האמונה של קהילה יהודית אתיופית ביתא ישראל: ביתא ישראל - הוא שמה של הקהילה היהודית העתיקה אשר התקיימה באזור חבש. מוצאם של ביתא ישראל הוא ממספר גלי הגירה של יהודים לחבש. מדברי הנביא ישעיהו מהמאה ה-8 לפנה"ס מוצאים שישנם יהודים באזורים שמעבר לנהרות כוש (אתיופיה דהיום) שאותם מתאר גם הנביא צפניה. במהלך המאה ה-2 לפנה"ס הקהילות היהודיות במצרים גדלו וככל הנראה יהודים היגרו דרומה לחבש. במאה ה-1 מספר היהודים במצרים כוש ולוב היה כמיליון שוב ככל הנראה התרחשה הגירה יהודית לאתיופיה שמקורה בסוחרי נילוס. יהודי אתיופיה מקפידים מאוד על שמירת שבת. בתפילת השבת קוראים פרשה בגעז ומתרגמים לאמהרית. חלה הקפדה מיוחדת על הלכות טומאה וטהרה ועל מאכלות אסורים. מסורת השחיטה שונה מזו המוכרת בתפוצות אחרות. כמו כן חלה הימנעות בקפידה על נישואי קרובים, עד דור שביעי. היררכיה דתית: * מלקוסה (נזיר): תפקידם הוא להקדיש את חייהם לעבודת האלוהים (בדומה לשמשון).  על פי המסורת מעמד זה נוצר על ידי הנזיר הראשון אבא זעריה שפעל במאה ה-4. הנזיר הגדול ביותר בתולדות העדה היה אבא צברה שפעל במאה ה-15. * קס (כהן): תפקידם הוא כתפקיד רב בקהילות יהודיות אחרות. במקום ובאזור שאינו פועל נזיר ממלא הקס את מקומו. קס חייב להיות נשוי ואם התאלמן ממשיך בתפקידו אך לא נושא אישה נוספת. הקס הראשי של יהודי אתיופיה כיום הוא הקס רפאל הדנה אביו של הרב הראשי ליהדות אתיופיה יוסף הדנה. * דבתרא (שוליה): הוא תפקיד שאין לו סמכות לפסוק הלכה (מעין "תלמידי חכמים"). תפקיד זה הוא לסייע לקסים וכן לשמש חזנים וגבאים. בתום מסלול הלימודים לתפקיד דבתרא ניתן להתקדם ללימודי תפקיד הקס. קורבנות: בנוסף לשחיטת חולין נהוג היה לזבוח קורבן עולה, קורבן חטאת וקורבן פסח על גבי מזבח שנקרא אווד, בצד הצפוני של מתחם המסגיד. פרה אדומה נשחטה לאחרונה בשנת 1952 בידי ממהרה יסהק ושארית אפרה טמון בכד חרס בבית מאריה שבמחוז טיגראי. שומרונים - עוד זרם ישראלי עתיק שקיים עד היום: על פי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי הדעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בנית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים. ולכן, לפי המסורת שבידם, יהושע בן נון בנה את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם". השומרונים קוראים לעצמם "שמרים" משום ששמרו, לדעתם, את תורת משה המקורית. השומרונים היום טוענים, שהם צאצאי השבטים הישראלים: אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר עשרת שבטי ממלכת ישראל בגלות אשור אשר אירעה בשנת 722 לפנה"ס. בלשון חז"ל נקראו השומרונים בשם כותים משום שעל פי הטענה מרביתם הוגלו מסביבת העיר כות שבדרום עיראק לאזור השומרון. מונח זה נתפס אצל השומרונים ככינוי גנאי, משום שהם רואים את עצמם כצאצאי בני ישראל שלא גלו לאשור. שומרונים אינם רואים עצמם כעם בפני עצמו, אלא כשייכים לעם ישראל. מבחינת השומרונים עם ישראל מתחלק לשתי עדות: יהודים (על עדותיהם השונות) ושומרונים, כשהשומרונים הם אלה ששומרים על דת ישראל המקורית. במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש. עקב רדיפות ירד מספרם ואחרי התבוסה במרד של שנת 529 נותרו בקהילה כ-200,000 נפש בלבד. ב-1919 דיווח של נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150. הצדוקים - היו זרם מרכזי ביהדות, לפני הפילוג הגדול: הצדוקים היו אחד הזרמים היהודיים המרכזיים בתקופת בית שני. בתקופת בית חשמונאי התפצלה היהדות לכיתות שונות - המשתייכים למוכרות שבהן, איסיים, צדוקים, ופרושים (שמנו כ-6000 חברים בלבד). הצדוקים כפרו בהישארות הנפש לאחר המוות. בברית החדשה מוזכר דיון ברוח זו בינם לבין ישו, בו הם גם שוללים קיומם של מלאכים. נכתב כי הצדוקים דבקו בתנ"ך, אך דחו חלקים מהתורה שבעל פה והתבססו בעיקר על זו שבכתב. בשל כפירה בעולם הבא דגלו רבים מהם בבחירה חופשית ובנהנתנות. הם כפרו באמונה במלאכים ובנבואה וצמצמו את האמונה בהשגחה. לכן נכתב שהם דגלו בהבנת הפסוק "עין תחת עין" כפשוטו. לאחר חורבן בית שני נעלמו הצדוקים - ככל הנראה מכיוון שלא יכלו לקיים את הלכותיהם ללא בית המקדש. הבייתוסים: הבייתוסים היו משפחת כהנים, צאצאים לכהן בשם 'בייתוס', אשר חי באלכסנדריה. אלו הוכנסו לאריסטוקרטיה הכהנית באופן מלאכותי על ידי המלך הורדוס ובנו. חלקם אף שמשו ככהנים גדולים בבית המקדש. עיקר פעילותם הייתה בסוף המאה ה-1 לפנה"ס, ובמחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה. הבייתוסים, לעומת האחרים, שללו גם מסורות לפירוש התורה, ופירשו את התורה, לפי הבנתם, באופן הקרוב ביותר לכתוב. גם דבר זה התבטא במחלוקות הלכתיות, שבהן הוזכרו הבייתוסים. בוויכוח במחלוקות אלו, הצדדים תמיד השתמשו בפסוקים מהתורה. במחלוקות אשר המסורות המקבילות ייחסו בעיקר לבייתוסים, עניין המחלוקת נבע בעיקר, בשל העדר מקור בתורה שבכתב להלכה הפרושית. בייתוסים אשר הופיעו כ150 שנה לאחר הופעתם של הצדוקים, היו גרעין חדש אשר צמח מהשפעת הזרם הצדוקי. קבוצה זו ניסתה להחיות את הזרם הצדוקי, או לפחות לחדש את המחאה כנגד הרפורמות הפרושיות, שקבלו תנופה עיקרית בתקופה הבתר חשמונאית, עם השתלטותם של הפרושים על החיים הדתיים בעם ישראל. האיסיים: היו זרם של סגפנים שמאס בחיי תענוגים והדגיש חיי מוסר וקהילה: הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם נזרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שיתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מופלג בנכסים...ולא נמצאה בהם חרפת העני ולא גאות העושר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכלם, כאילו היו אחים מבטן הם קובעים את מושבם בכפרים ולא בערים, מהם עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם... האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין...אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין...ואשר לפילוסופיה מניחים אותה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלמות...לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר... כת הקומראן: זוהי קרוב לודאי תת קבוצה של האיסיים, למרות שהעדויות ההיסטוריות על האיסיים שונות מהממצאים הארכיאולוגיים על כת הקומראן מה שיכול להוות רמז לכך שמדובר בזרם שונה. מגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי הכת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על חוקי טומאה וטהרה. הם עסקו בחקלאות רק למחייתם וחיו בצניעות רבה. הנוצרות: טוב פה אין הרבה מה להגיד, למרות שברור שהנוצרים הראשונים היו יהודים, וברור שהזרם הזה ביהדות היה אחד התגובות של היהדות לחורבן בית המקדש השני. אחרי חורבן הבית, לא היה ניתן להישאר צדוקי בגלל שאלו הדגישו את עבודת הקורבנות, והאפשרויות היחידות שנשארו זה נוצרות ופרושים. הסיקריקים: הסיקריקים היו קבוצה קיצונית שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. שמה של קבוצה זו נגזר מסיקה, פגיון קטן בלטינית, שבני קבוצה זו נהגו לשאת מתחת לבגדיהם-גלימותיהם. ממלה זו נגזר הביטוי רוצח בלטינית. הסיקריקים היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרותיהם - שהיו שמירה, בכל מחיר, על עצמאות יהודית אל מול רומא. הסיקריים היו גם מפעילים את האפקט ה"רובין-הודי" של החרמת נכסי עשירים וחלוקתם לעניי ירושלים, מתוך מטרה כפולה: להיפטר מיריבים ולזכות בתמיכת הציבור. על פי המסופר נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם (גם היהודים). הפילוסופיה הרביעית: הפילוסופיה הרביעית הוא השם המקובל כיום לכת, אסכולה יהודית, שהתקיימה לצד שלוש הכיתות הידועות של תקופת בית שני (צדוקים, פרושים ואיסיים), ואשר נוסדה בידי הקנאי יהודה בן חזקיה הגלילי בשנת 6 לספירה. מאפייני הקבוצה היו תמיכה אובססיבית בחרות, כשזו הועלתה למדרגה של ערך דתי; אמונה שרק אלוהים מנהיג אותם; מוכנות לסבול כל מוות ועינוי ובלבד שלא ייאלצו להכיר באדנותו-בסמכותו של מנהיג בשר-ודם; כניעה לקיסר הרומי נתפשת כעבירה דתית חמורה ומלכות האל בוא תבוא על ידי מעורבות האדם. קנאות הקבוצה גיבשה לעצמה את המסקנות הבאות: קידוש המרד ברומאים, מוכנות למסירת הנפש עבור מימוש המטרה ונכונות לאכוף את העקרון על כל אחד כדי שיצטרף למורדים. רעיונות הפילוסופיה הרביעית שימשו מסד רעיוני לקנאי המרד הגדול ובפרט לסיקריקים. יהודי האיגבו:  הקבוצה האתנית של בני האיגבו בניגריה, אשר חבריה פועלים על פי הדת היהודית ומאמינים כי אבות-אבותיהם הינם יהודים אשר היגרו מארץ ישראל למערב אפריקה לפני כ-1,500 שנה. מספר מקורות טוענים שנוכחות יהודית הייתה קיימת בניגריה עוד משנת 638 לפנה"ס. ההשערה היא שיהודים גלו לאפריקה לאחר חורבן שני בתי המקדש בירושלים והקימו קהילות בכל רחבי אפריקה. האוכלוסייה היהודית המשיכה להתפרס דרומה לאפריקה, הדרומית לסהרה, ומערבה לרוחבה של צפון היבשת, ככל הנראה בעקבות הכיבושים הערביים. המנהגים שלהם כוללים: ברית מילה, כשרות, נידה, טלית, כיפה, ויש להם חגים כמו יום כיפור וראש השנה. עיסוניים: עיסוניים היו בני הכת היהודית שיסד אבו עיסא אלאיצפהני. אבו עיסי היה חייט מאיספהן, שלא ידע קרוא וכתוב, ופרסם כי היו לו התגלויות נבואיות וכי הוא המשיח. למרות שלא ידע קרוא וכתוב טענו חסידיו כי חיבר מספר ספרים. אבו עיסי נקט בשיטה של הוספת מצוות והטלת חומרות. הוא אסר גירושין, אכילת בשר ושתיית יין, וחייב להתפלל שבע תפילות ביום ולא שלוש, בהסתמך על הפסוק "שבע ביום הללתיך". כמו כן נהג אבו עיסי בסובלנות כלפי הנצרות והאסלאם, והוא קידש גם את הברית החדשה והקוראן והורה לחסידיו לעסוק בהם לצד העיסוק בתנ"ך. אבו עיסי התקף בקרב סמוך לעיר ראי במחוז חורסאן שבצפון פרס ונהרג, וחסידיו נפוצו לכל עבר. גם לאחר מותו המשיכו שרידי חסידיו להאמין כי לא מת וכי הוא מסתתר במערה בהרים. שרידי קהילות של מאמיני אבו עיסי שרדו בסוריה עד המאה העשירית. הקראים: הופעת הקראות כתנועה דתית נקשרת עם דמותו של החכם ענן בן דוד הנשיא. על פי המסורת, הן הקראית והן הרבנית, המכירות בכך שהקראות לא הומצאה יש מאין ושהקראים הם פלג של העם היהודי, ענן איחד קבוצות קיימות בעם היהודי שהתנגדו לתורה שבעל פה ולסמכות גאוני בבל, בתקופה שבה החלו לקדש את התלמוד כספר מחייב. לקבוצות אלו השיג ענן חופש פוליטי ודתי מידי השלטונות הערבים. תקופת ימי הביניים הייתה תקופת פריחה ביצירה הקראית, בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט, בתחומי הפרשנות, הדקדוק, הספרות, הפילוסופיה והפצת הקראות. נראה שבארץ ישראל היה מעמדם בכיר ממעמד היהודים הרבניים אליהם חלחלו כמה ממנהגיהם והלכותיהם. בתקופה זו פעלה תנועת אבלי ציון הקראית, שקראה לעליה לארץ ישראל וחבריה נהגו מנהגי אבלות על החורבן. חכמים קראים כמו דניאל בן משה אלקומיסי, סהל בן מצליח הכהן, סלמון בן ירוחם ויעקב הקירקיסאני, פעלו במרץ על מנת להפיץ את הקראות בתפוצות ישראל ופעילותם נשאה פרי וקהילות קראיות היו בכל תפוצות ישראל. כתוצאה מפעילויות אלה נראה היה במאה ה-9 שהקראות מהווה איום של ממש על היהדות הרבנית. קהילות קראיות נפוצו במקומות רבים בעולם והקראים היוו אחוז ניכר מכלל העם היהודי, אולם לא לאורך ימים. יהדות רפורמית: בסוף המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19, לאחר המהפכה הצרפתית, בתגובה לראשית האמנציפציה וכהמשך לתנועת ההשכלה היהודית ולחילון, חלק מיהודי אירופה החלו לערוך רפורמות במנהגים ובהמשך גם בריטואל היהודי. חלוצי הרפורמה, דוגמת אהרון חורין, ראו את עצמם כממשיכי המסורת היהודית, שלדעתם הצטיינה תמיד בגמישות ובפתיחות עד להתאבנותה בשלהי ימי הביניים. בין עקרונותיה המרכזיים, מונה היהדות המתקדמת את אלו: * גישה לא פונדמנטליסטית של הבנת עקרי האמונה היהודית, יחד עם אמונה שיהודי צריך לעצב בעצמו את זהותו היהודית מתוך המסורת אך גם מתוך השקפת עולם מודרנית הדוגלת בשוויון ובצדק חברתי. * אמונה שעצמאותו של הפרט חשובה יותר מהמסורת היהודית, ומהחוקים והמנהגים היהודיים. הפרט בוחר אילו מצוות לקבל כמחייבות, אם בכלל. * גישה חיובית כלפי התרבות המודרנית. * אמונה שגם דרכי הלימוד הרבניות המסורתיות וגם דרכים מודרניות יותר של ביקורת המקרא, הן דרכים תקפות בלימוד התנ"ך והספרות הרבנית. יהדות קונסרבטיבית: יהדות קונסרבטיבית היא זרם ביהדות, שראשיתו באירופה במאה ה-19. חבריו נקראים קונסרבטיבים, ומרכזו הגדול כיום נמצא בארצות הברית. הקונסרבטיבים סוברים כי על ההלכה להיות גמישה ומותאמת לדרישות הזמן, אך מתנגדים לסטיות קיצוניות מעיקרי ההלכה ולהתרחקות מן המסורת, כפי שהם מתבטאים בתנועה הרפורמית. ההבדל העיקרי בין הזרמים הוא בגישתם למחויבותו של יהודי להלכה. על פי התנועה הקונסרבטיבית, האורתודוקסים רואים את עצמם כמחויבים להלכה כפי שהיא נכתבה בעבר, אך הם מאפשרים הכנסת הלכות חדשות שעומדות בקריטריונים של ההלכות הקודמות ומאפשרות לאדם לקיים את המצוות כפי שהיו בעבר גם בעידן המודרני. הרפורמים מאידך, אינם רואים עצמם נאמנים כלל להלכה, ובוחרים רק במה שנבחר בעיניהם כרלוונטי להיום. הקונסרבטיבים אימצו את גישת הביניים בין אלו - הם רואים את ההלכה כתשתית החיים היהודיים, אך מאמינים כי היא צריכה להשאר גמישה ולתפוס צורה בהתאם לאתגרים של ימינו. בהתאם לכך ישנו דמיון מסוים בין הקונסרבטיבים לבין האגף הליברלי של הציבור הדתי לאומי בישראל.   יהדות תרבותית: יהדות תרבותית, היא זרם ביהדות המעודד חשיבה אינדיבידואלית והבנה ביהדות. זיקת הזרם ליהדות היא דרך ההיסטוריה, התרבות, הציוויליזציה, ערכי המוסר וחוויות משותפות של בני העם היהודי. "יהודים תרבותיים" לא נקשרים למורשתם באמצעות האמונה הדתית, אלא דרך השפה, הספרות, האמנות, המחול, המוזיקה, המאכלים והחגים של העם היהודי. יהדות רקונסטרוקטיבית: הרקונסטרוקטיבים ממשיכים את מורשתו והגותו של מייסד הזרם, מרדכי קפלן. זהו נסיון להמשיך ולהחזיק בדת היהודית גם בהקשר מודרני, תוך ויתור מוצהר על כל אלמנט על-טבעי בתוכה. אפילו האמונה באלוהים מתורגמת לאידיאות המתקבלות על דעתו של כל אדם, ואפילו יהיה היהודי אתיאיסט הכופר בקיומו האונטולוגי של האלוהים כישות עצמאית. הרב מרדכי קפלן האמין, כי לאור ההתקדמויות בפילוסופיה, במדע ובהיסטוריה, יהודים מודרניים אינם יכולים להמשיך ולדבוק בהרבה מהטענות התאולוגיות המסורתיות של היהדות. התאולוגיה הפילוסופית הנטורליסטית של קפלן נחשבת כווריאציה של הפילוסופיה של ג'ון דיואי. הנטרוליזם של דיואי איחד בין אמונות אתאיסטיות לטרמינולוגיה דתית על מנת לבנות פילוסופיה מספקת מבחינה דתית לאלה שאיבדו את אמונם באמונה המסורתית. ההבדל החשוב ביותר בין היהדות הרקונסטרוקציוניסטית וזו המסורתית היא כי הרקונסטרוקציוניזם חושב כי יש לאפיין את כל ההלכה כ"מנהג עממי", ולא כחוק. רקונסטרוקציוניזם תומך בהרבה מנהגים יהודים מסורתיים, יחד עם הטענה כי לאוטונומיה האישית יש קדימות על ההלכה. כך, תרי"ג מצוות הוחלפו ב"מנהגים עממיים", מנהגים שאינם מחייבים ושניתן לקבל או לדחות אותם באופן דמוקרטי על ידי הקהילות. (Comment on this)
Tuesday, July 21st, 2009
8:11 pm	מקריות וכוונה דתיים רבים מנסים להציג דיכוטומיה מובהקת בין מקריות לכוונה. אנסה לשכנע אתכם, שהחלוקה החדה הזאת בין מקריות לכוונה היא פשוט אשליה מילולית, בפועל לא קיימת חלוקה כזאת כלל, וזה פשוט חלוקה סמנטית בלבד. מהי כוונה? המח האנושי בנוי בצורה שיכול לעשות "תיכנון" תאורטי, לפני שיבצע אותו בפועל. זוהי תכונה אנושית מובהקת, המאפשרת לבנות מודלים מופשטים-לוגיים שקיימים רק בתוך הדמיון האנושי, ולאחר מכן ליישמם בעולם. לעומת זאת מקריות הוא תהליך שרירותי לחלוטין, חסר כל חוקים והגיון. אם כן מה עומד מאחורי הטענה שהמקריות יוצרת מורכבות? נתחיל מזה שמקריות אכן לא יוצרת שום מורכבות. לו היתה מיקריות מוחלטת (רעש), לא היה אפשר לבנות שום מורכבות כלל, ואף אחד לא באמת טוען ש"רעש" יכול ליצור מורכבות. מה שמקובל לחשוב עליו כ"מקריות" הכוונה היא לא רעש אלא "כוחות טבע עיוורים", כמו נוסחאות מתמטיות, או מודלים "חסרי תודעה". אז איך בכל זאת מנגנון עיוור בונה מורכבות? הדבר כבר נענה רבות במודלים כאוטיים, ותורות התפחות אבולוציוניות. אבל במקום לענות על השאלה הזאת, אני רוצה לענות על שאלה אחרת: האם בכלל קיים הבדל חד בין איך שאנשים יוצרים דברים מתוך כוונה, לבין איך שטבע יוצר דברים ע"י כוחות עיוורים. וכבר פה אנחנו נתקלים בבעיה. כי מה שקורה אצלנו במוח, אלו תהליכים אלקטרו-כימיים "חסרי תודעה". כבר בשלב הזה קשה לציין חלוקה מובהקת בין פעולה "מודעת", לפעולה "עיוורת", היות והפעילות המוחית היא פעולה "עיוורת" ברמה הנוירולוגית. אבל נשאיר את דיון התודעה והפעילות המוחית בצד, בואו במקום זאת נתבונן איך אנשים מפתחים רעיונות בפועל. נקח דוגמא. איך האנשים המציאו כוסות? ובכן אנשים תחילה שתו עם הידיים, וזה היווה קושי רב עבורם (כי היה צריך ללכת לנהר כמה פעמים ביום גם בתקופות הקרות), וגם היה גורם סכנה מפני טורפים. וכך שתיית מים ע"י ידיים היוותה סכנה קיומית. יום אחד היה אדם בר מזל שלקח קליפת ביצת יענה ומילאה במים. הוא הבין שזה פותר לו את בעיית המים, והוא כמה ימים יכול שלא ללכת לנהר. והיות והדבר היה שימושי כ"כ, אנשים אחרים הצליחו להבין את חשיבות הממצא הזה, והצליחו להעתיק אותו בעצמם, ולהעביר אותו לילדיהם. לאחר שהאדם מצא שביצת יענה יכולה לשמר את המים, אנשים ניסו דברים אחרים שיכולים לשמר את המים. בסופו של דבר אחרי ניסוי וטעיה רבים (במהלך מאות או אולי אלפי שנים), אנשים הבינו שכל כלי הקיבול יכולים לשמר מים. מה זה מוכיח? שהיכולת השיכלית שלנו היא קודם כל לא בזה שאנחנו יכולים "לתכנן" אלא בזה שאנחנו יכולים להבין חשיבות של פרקטיקה מסויימת לחיים שלנו, ואנחנו גם יודעים לשחזר ולשמר את הפרקטיקה הזאת. בעצם מה שאנשים קוראים לו תכנון, אני קורא לו מציאת דפוס, והיכולות לשמר ולשחזר את הדפוסים ההתנהגותיים החשובים עבורנו. דוקא היכולת לשחזר פרקטיקה, והיכולת למצוא דפוסים שונים בטבע, היא זאת שגורמת לתחושת ה"תכנון", ולא שאנחנו באמת יודעים "לתכנן" בצורה מיסטית. שימו לב ששמירת פרקטיקה מועילה הוא סוג של עיוורון. לא צריך להיות בעל יכולת "לתכנן", צריך פשוט לחזור אחרי הפעולות כמו תוקי. יכולת שימור פרקטיקה איננה יכולת יחודית לאדם, ואיננה מצריכה יכולת "תכנון". גם מציאת דפוסים בטבע היא סוג של "עיוורון". בסופו של דבר מה שצריך לעשות זה הרבה ניסויים, ואז למצוא איזשהו בסיס משותף לניסויים הללו (כמו בדוגמת כלי קיבול). הדבר איננו מצריך איזשהי יכולת פילאית "לחזות" את מה שיקרה. הדבר היחיד שצריך הוא יכולת מציאת מכנה משותף. כמובן שזאת יכולת יחודית לאדם, כי זה דורש סוג של הפשטה, אבל ברור שגם מחשבים ותוכנות "עיוורות" מצליחות למצוא מכנה משותף להרבה דברים. למשל תוכנות לזיהוי כתב, או לזיהוי פנים אלו תוכנות עיוורות שמצליחות למצוא דפוסים, לשמר את הדפוסים, ולפרק את המציאות בהתאם לדפוסים הידועים להם. כלומר הטיעון הולך כך: המחשב עצמו הוא תוצר של תהליכים עיוורים (זרם חשמלי במעבד), ואם המחשב יכול "לחשוב" בצורה עיוורת, הרי שגם האדם יכול "לחשוב" ע"י תהליכים עיוורים. כפי שהראתי, תהליך המחשבה הוא לא תהליך "מיסטי", אלא הוא תהליך די בנאלי של מציאת פטרנים, שיכלול של המידע שהתקבל, וניסוי וטעיה רבים עד שמקבלים משהו מועיל חדש. הטענה הזאת מתחזקת מאד אם מסתכלים על התפתחות המחשבה האנושית במהלך ההיסטוריה. אתם ממש יכולים לראות, שהאנשים לא יושבים ומתכננים, אנשים עוסקים בפרקטיקות שונות ומגוונות, מנסים להכליל פקרטיקות קיימות, מנסים לשמר את הפקרטיקות המועילות, ומנסים למצוא פטרנים חדשים ע"י ניסוי וטעיה, בכדי לשפר את החיים שלהם. מושג התכנון הוא מושג אשליתי שבא להסתיר תהליכים בנאליים "עיוורים" של המוח האנושי. (Comment on this)
7:43 pm	Taoism: for every shit there is anti shit Hinduism: every small shit is part of one big shit Confucianism: people make shit happen Buddhism: shit is in your mind Zen: Hear the shit happening Islam: We make the shit, this is the will of Allah Atheism: Only shit exist! Agnosticism: Shit exist, but maybe something else? Catholicism: You are shit Judaism: Why so much shit happens to us Googlism: Google this shit Pastafarianism: Every shit may exist (Comment on this)
Tuesday, June 16th, 2009
3:34 pm	כל פרשנות לטקסט כלשהו, היא בהכרח דבר פסול. היא מזיקה גם לחיבור הפרשני, וגם לחיבור שאותו מפרשים, בעצם כל חיבור פרשני בהכרח פוגם באינפורמציה כלשהי שנמצאת ביצירה ספרותית. ההוכחה לכך היא לוגית, ולכן אינני רואה שום צורך להסביר מהי מטרת היצירה, מאיפה האינפורמציה נובעת וכו' ההכרח הוא אותו הכרח בכל השיטות. טענה 1. לטקסט יש רמת מובנות כלשהי. כמובן לא לכל האנשים היא זהה, אנשים שונים יכולים לקרוא את אותו הטקסט בצורות שונות וכו'. אך בסופו של דבר אדם שיקרא טקסט או יבין בצורה מסויימת. טענה 2. הבנת הטקסט היא מקסימלית בקריאה הנאיבית. באם קראתי פרשנות לטקסט, ואז את הטקסט עצמו, בהכרח יקרה כאן אנכרוניזם. אני אראה בטקסט לא את מה שכתוב בו, אלא מה שהפרשן לימד אותי שכתוב בו, אני כבר לא אקרא את הטקסט, אלא את הפירוש. לכן באם הפרשנות נמצאת בטקסט, היה צריך לראות אותו מההתחלה (כי זה מהות כל טקסט, שהוא מעביר אינפורמציה), ובאם היא לא נמצאת בטקסט וזוהי תוספת של הפרשן הרי שיש כאן תוספת שלא היתה קיימת, כלומר יש כאן נזק להבנה של טקסט.   טענה 3. אם טקסט מעביר אינפורמציה כשלשהי, הרי שפרשנות שוללת ממנו את האפשרות הזאת. וזה בגלל שההנחה הבסיסית היא שאם אכתוב טקסט, הרי מה שכתוב זה מה שהטקסט אומר. באם צריך פירוש בכדי להבין, זה אומר שלא ניתן להבין שום טקסט מקריאה נאיבית. ואם כן לא ניתן להבין גם את הפירוש מקריאה נאיבית, ואם כן לא ניתן להבין שום דבר מקריאה נאיבית. אבל בסופו של דבר חייב להיות טקסט שבהכרח אקרא ואבין אותו קריאה נאיבית, ולכן בהכרח ההנחה היא שהבנתי את הטקסט הזה (כי אם לא הבנתי אותו, לא הבנתי שום שלב במטריושקה הזאת). הבהרה: נניח שאני קורא פרשנות בצורה נאיבית, וחושב שהבנתי את הפרשנות. אבל מחר יבוא פרשן, ויכתוב פירוש על הפרשנות הזאת, ואני אבין שלא הבנתי את הפרשנות נכון, אבל זה מתוך הנחה שהבנתי נכון את הפרשן. תמיד אתקל בטקסט שההבנה הנאיבית שלי תהיה ההבנה שלו. ובאם אנחנו שוללים הבנה נאיבית, ודורשים פירוש לכל טקסט, בהכרח שלא ניתן להבין שום טקסט. הפיתרון: בהכרח לקבל אך ורק קריאה נאיבית של טקסט. פרשנות צריכה לא לפרש את הטקסט עצמו, אלא משהו אחר (למשל לתרגם מילים קשות). ההנחה הבסיסית חייבת להיות שקריאה נאיבית של טקסט זאת הקריאה הטובה ביותר, וכל פרשנות לטקסט בהכרח גורעת ממנו. מקרים יוצאי דופן הם חיבורים היסטוריים, שאין להם שום קריאה נאיבית (בגלל שהם נכתבו עבור אנשים שלא קיימים היום), ולכן כל מה שקיים זה בהכרח פרשנות. המטרה המוצהרת בכתבים היסטוריים היא להבין את מה שכתוב בהם, ולא את האינפורמציה (הרעיון) שהם רוצים לומר. בכתבים פילוסופיים זה לא שייך כי מהותם היא להעביר רעיון. באם מישהו רוצה להסביר רעיון טוב יותר, עליו לשבת ולעשות חיבור משלו שיסביר את הרעיון הפיסלוספי טוב יותר מאשר החיבור במקורי (זה מה שעושים פיזיקאים כל הזמן). (Comment on this)
3:31 pm	קודם כל ההנחה דגהבסיסית היא שהאנושות מתפתחת, מבחינה פיסלופית, ערכית, מדעית, טכנולוגית. רעיונות חדשים, לא היו קיימים בעבר, רעיונות חדשים ומהפכנים - הם כאלה, רעיונות מהפכנים שנולדו בתקופה ובתרבות ספציפית, בזמן ותקופה מתאימה לכך. ברור לכולם שלחז"ל (או לנביאים זה לא משנה לעניננו) לא היה ידע מדעי. הם לא ידעו על חשמל, הם לא ידעו על מכוניות, מטוסים, מצלמות, מחשבים, בלוטוסים, משחות שיניים, כדורים פורחים, חלליות, לויונים, פלאפונים, קומקומים חשמליים, מקררים וכו' הרשימה ארוכה. מדוע אני אומר שהם לא ידעו? כמה סיבות. א. הם לא אמרו בשום מקום שום דבר על כך. ב. אם היו יודעים קרוב לודאי שהיו משתמשים בטכנולוגיה הזאת ג. הם חיו בתקופה שאף אחד לא ידע מזה ד. הם ידעו והזכירו פחות או יותר מה שהיה כן ידוע בתקופה שלהם (וזה נקודת מפתח) ה. רואים שכל פעם שמופיעות המצאות טכנולוגיות חדשות, הרבנים שוב ושוב מחפשים את גדרם ההלכתי, וזה מסיבה פשוטה, שלפני שהדבר הומצא הוא לא היה ידוע לשום רב. אני מקוה שאנחנו מסכימים עד כאן - האנושות הולכת בצעדים קטנים, ולאט לאט ממציאה דברים חדשים ומשמרת אותם. לפני שהדברים הומצאו הם לא היו קיימים. קיים מושג שנקרא אנכרוניזם, והוא כאשר מישהו מתקופה מאוחרת טוען טיעון בהתאם לתקופתו וידיעתו, ומציג אותו כביכול כידע קדום. אנכרוניזמים הוא דבר נפוץ, בקרב אלו שלא יודעים על היתפתחות היסטורית של רעיונות וטכנולוגיות. הדבר היה נפוץ אפילו בימי הביניים, כי ההיסטוריה לא היתה כ"כ מפותחת באותה תקופה. היום הידע ההיסטורי שלנו מספיק גדול, גם בכדי לתארך הופעתם של רעיונות מהפכניים חדשים, רעיונות פילוסופיים, טכנולוגיים ואתיים. ואנחנו גם יודעים לעלות על אנכרוניזמים, וזה אומר שאנחנו יודעים שאם מישהו בתקופה מאוחרת מנסה להציג רעיון נפוץ של תקופתו ותרבותו, לעבר הרחוק של המסורת שלו, אנחנו יודעים שהוא טועה, בגלל שיש בידנו את היכולת לתארך במדויק את מקום הופעת הרעיון הזה, ואת ההבנה ההיסטורית לסיבות הופעתו דווקא במקום זה, בתרבות זאת, בתקופה מסויימת. ואחרי דברי המבוא, הבסיסיים הללו, לכל בי בר שלמד היסטוריה מימיו, ארצה להתייחס לאנכרוניזם אחד שקיים ביהדות - האל עצמו. כן כן, האל עצמו נחל מהפכות חוזרות ונישנות ביהדות. אני חושב שהמצב שבו המאמינים לא יודעים במה הם מאמינים, ביסוד האמונה שלהם, הוא מצב בעיתי ומדאיג ביותר, שמעורר לא רק ספקות, אלא פשוט מוכיח בודאות שאין שום מסורת אלוהית - כי אם לא יודעים במה מאמינים, לא יודעים מי הוא האל, אין טעם לדבר על כך שהוא מצווה משהו - כי מי הוא אותו מצווה? ומדוע שנקיים את מצוותיו? שאלת מהות האלוהות, חייבת להישאל לפני קיומם של מצוות, ולא אלפיים שנה אחרי. ובכן, כפי שאמרתי הנביאים חיו בתקופה שהיו בה הרבה אלים. האל הכנעני - אל, ראש הפנטיאון הכנעני, אוחד עם האל דגן, שהיה בדמות שור (מזכיר לכם את חטא העגל?? כן כן, בישראל היו עובדים את יהוה בדמותו של שור (הדבר מוזכר אצל הנביאים המוקדמים), בגלל שישראלים צפוניים רבים הביאו איתם את המסורת של עבודת האל דגן מיוצג בדמות שור, מחרן). מצד שני הכהנים התנגדו לעשיית פסל בדמות יהוה, בגלל שהביאו איתם את המסורת המיצרית האוסרת עשיית פסל (הם לא היו בטוחים למה הדבר אסור בדיוק, אבל שימרו את האיסור). המתח הזה בין המסורת של חרן ועבודת אלים בדמות שור, ובין המסורת מדיינית של אי עשיית פסל, מופיע בתנ"ך, ומתבטא במתח בין ממלכת ישראל, לממלכת יהודה. ובכן בכל אופן, ככל שמכירים טוב יותר את תקופת הנביאים, ומתעמקים בלימוד התנ"ך, כעדות היסטורית לתפיסת האלוהות של ישראלים קדומים (וכן חפירות ארכיאולוגיות רבות), מגלים שמדובר באל רגיל של העולם העתיק - פשוט חלק מהיהוים האמינו שאסור לעשות לו פסל, מסורת שהגיע ממדיין, והייתה קיימת שם לפני שאלו התמזגו עם הישראלים. אפילו אין שום איזכור לכך שהאל הוא יחיד ואין אלים אחרים, עד לחיבורים מאוחרים יותר (זוכרים את ההתפתחות ההיסטורית, ובכן קיומו של אל אחד, ולא רק החיוב לעבוד אל אחד בלבד, הופיעו בכתבים שמתוארכים לאחרי גלות בבל). ז"א אפשר לראות מהפכה מחשבתית אצל היהוים, לפני ואחרי גלות בבל - יהודים הלכו לגלות בבל באמונה שראוי לעבוד רק אל אחד, את יהוה, וחזרו מגלות בבל באמונה שקיים רק אל אחד - יהוה. ובכן כל זה הרמב"ם, לא ידע. לא ידע בגלל שלא היתה קיימת היסטוריה בתור מדע, לא היו חפירות אריאולוגיות, אנשים עדיין לא ידעו איך לבקר כתבים "קדושים", לא היה קיים מדע מדוייק בתקופתו, הוא לא ידע להיות סקפתי וביקורתי. הידע ההיסטורי על העולם העתיק היה פרימיטיבי (אם היה בכלל). עד הרמב"ם תפיסת האלוהות ביהדות הנפוצה היתה גם התפיסה הנאיבית, האל יושב בשמיים גשמיים (לא היו אז מטוסים זוכרים, והאלים תמיד ישבו בשמיים, ועל הרים גבוהים שקשה לאנשים להגיע לשם). המצב כמובן מאד הדאיג, כי הפילוסופים היוונים המציאו במאה ה4 לפני הספירה, מהויות רוחניות מופשטות (בהתאם למסורת של פילוסופיה יוונית, מסורת שנולדה וטופחה אך ורק ביוון, שום מטאפיזיקה לא מוזכרת בתנ"ך) והיתה בתקופת הרמב"ם פריחה מחשבתית של הפילוסופיה היוונית, במיוחד של אריסטו. הרמב"ם עצמו למד את אריסטו, והבין עד כמה התפיסה בנאיבית של האלוהות בתנ"ך היא פרימיטיבית. הוא עשה מהפכה לכל הדעות בתפיסת האלוהות, אבל החוסר יושר האמיתי של הרמב"ם היה להציג, שזאת היתה תפיסת האלוהות של היהודים תמיד. הדבר כ"כ ביזארי ושיקרי, שבדורו של הרמב"ם חכמים יהודים קראו לו כופר יווני, ושרפו את ספריו. המהפכה הבאה בתפיסת האלוהות, היתה תוצאה של מאפיזיקה של שפינוזה. אפשר לראות איך החסידות, פשוט העתיקה את המטאפיזיקה של שפינוזה, והפכה אותה לתפיסת האלוהות החדשה, שסתרה גם לתפיסתו של הרמב"ם (שזאת היתה בהתאם מוטאפיזיקה אריסטותלית). אם ידוע לכם המחלוקת לגבי צימצום כפשוטו או לא כפשוטו, הרי שהרעיון שאיפשר לתפיסת צימצום שלא כפשוטו, למרות שהקריאה הנאיבית היא שצימצום כן כפשוטו, הוא רעיון שפנוזיאני. לסיכום: רעיונות פילוסופיים מתפתחים. יהדות בגלל בורות היסטורית יוצרת אנכרוניזמים. תפיסת האלוהות ביהדות משתנה בהתאם לתפיסות פילוסופיות של אומות מסביב. תחילה היה זה אל גשמי (וכך גם אצל כל האומות של תקופת התנ"ך). לאחר מכן הרמב"ם, הביא לשינוי בתפיסת האלוהות בהתאם לאריסטו (שהיה להיט בספרד במאה ה12). ולאחר מכן היהדות שינתה את תפיסתה בהתאם לשפינוזה, ויצרה זרמים חסידיים (שעד היום מעוררים מחלוקת). (Comment on this)
Monday, March 23rd, 2009
2:02 pm	מקריות וכוונה דתיים רבים מנסים להציג דיכוטומיה מובהקת בין מקריות לכוונה. אנסה לשכנע אתכם, שהחלוקה החדה הזאת בין מקריות לכוונה היא פשוט אשליה מילולית, בפועל לא קיימת חלוקה כזאת כלל, וזה פשוט חלוקה סמנטית בלבד. מהי כוונה? המח האנושי בנוי בצורה שיכול לעשות "תיכנון" תאורטי, לפני שיבצע אותו בפועל. זוהי תכונה אנושית מובהקת, המאפשרת לבנות מודלים מופשטים-לוגיים שקיימים רק בתוך הדמיון האנושי, ולאחר מכן ליישמם בעולם. לעומת זאת מקריות הוא תהליך שרירותי לחלוטין, חסר כל חוקים והגיון. אם כן מה עומד מאחורי הטענה שהמקריות יוצרת מורכבות? נתחיל מזה שמקריות אכן לא יוצרת שום מורכבות. לו היתה מיקריות מוחלטת (רעש), לא היה אפשר לבנות שום מורכבות כלל, ואף אחד לא באמת טוען ש"רעש" יכול ליצור מורכבות. מה שמקובל לחשוב עליו כ"מקריות" הכוונה היא לא רעש אלא "כוחות טבע עיוורים", כמו נוסחאות מתמטיות, או מודלים "חסרי תודעה". אז איך בכל זאת מנגנון עיוור בונה מורכבות? הדבר כבר נענה רבות במודלים כאוטיים, ותורות התפחות אבולוציוניות. אבל במקום לענות על השאלה הזאת, אני רוצה לענות על שאלה אחרת: האם בכלל קיים הבדל חד בין איך שאנשים יוצרים דברים מתוך כוונה, לבין איך שטבע יוצר דברים ע"י כוחות עיוורים. וכבר פה אנחנו נתקלים בבעיה. כי מה שקורה אצלנו במוח, אלו תהליכים אלקטרו-כימיים "חסרי תודעה". כבר בשלב הזה קשה לציין חלוקה מובהקת בין פעולה "מודעת", לפעולה "עיוורת", היות והפעילות המוחית היא פעולה "עיוורת" ברמה הנוירולוגית. אבל נשאיר את דיון התודעה והפעילות המוחית בצד, בואו במקום זאת נתבונן איך אנשים מפתחים רעיונות בפועל. נקח דוגמא. איך האנשים המציאו כוסות? ובכן אנשים תחילה שתו עם הידיים, וזה היווה קושי רב עבורם (כי היה צריך ללכת לנהר כמה פעמים ביום גם בתקופות הקרות), וגם היה גורם סכנה מפני טורפים. וכך שתיית מים ע"י ידיים היוותה סכנה קיומית. יום אחד היה אדם בר מזל שלקח קליפת ביצת יענה ומילאה במים. הוא הבין שזה פותר לו את בעיית המים, והוא כמה ימים יכול שלא ללכת לנהר. והיות והדבר היה שימושי כ"כ, אנשים אחרים הצליחו להבין את חשיבות הממצא הזה, והצליחו להעתיק אותו בעצמם, ולהעביר אותו לילדיהם. לאחר שהאדם מצא שביצת יענה יכולה לשמר את המים, אנשים ניסו דברים אחרים שיכולים לשמר את המים. בסופו של דבר אחרי ניסוי וטעיה רבים (במהלך מאות או אולי אלפי שנים), אנשים הבינו שכל כלי הקיבול יכולים לשמר מים. מה זה מוכיח? שהיכולת השיכלית שלנו היא קודם כל לא בזה שאנחנו יכולים "לתכנן" אלא בזה שאנחנו יכולים להבין חשיבות של פרקטיקה מסויימת לחיים שלנו, ואנחנו גם יודעים לשחזר ולשמר את הפרקטיקה הזאת. בעצם מה שאנשים קוראים לו תכנון, אני קורא לו מציאת דפוס, והיכולות לשמר ולשחזר את הדפוסים ההתנהגותיים החשובים עבורנו. דוקא היכולת לשחזר פרקטיקה, והיכולת למצוא דפוסים שונים בטבע, היא זאת שגורמת לתחושת ה"תכנון", ולא שאנחנו באמת יודעים "לתכנן" בצורה מיסטית. שימו לב ששמירת פרקטיקה מועילה הוא סוג של עיוורון. לא צריך להיות בעל יכולת "לתכנן", צריך פשוט לחזור אחרי הפעולות כמו תוקי. יכולת שימור פרקטיקה איננה יכולת יחודית לאדם, ואיננה מצריכה יכולת "תכנון". גם מציאת דפוסים בטבע היא סוג של "עיוורון". בסופו של דבר מה שצריך לעשות זה הרבה ניסויים, ואז למצוא איזשהו בסיס משותף לניסויים הללו (כמו בדוגמת כלי קיבול). הדבר איננו מצריך איזשהי יכולת פילאית "לחזות" את מה שיקרה. הדבר היחיד שצריך הוא יכולת מציאת מכנה משותף. כמובן שזאת יכולת יחודית לאדם, כי זה דורש סוג של הפשטה, אבל ברור שגם מחשבים ותוכנות "עיוורות" מצליחות למצוא מכנה משותף להרבה דברים. למשל תוכנות לזיהוי כתב, או לזיהוי פנים אלו תוכנות עיוורות שמצליחות למצוא דפוסים, לשמר את הדפוסים, ולפרק את המציאות בהתאם לדפוסים הידועים להם. כלומר הטיעון הולך כך: המחשב עצמו הוא תוצר של תהליכים עיוורים (זרם חשמלי במעבד), ואם המחשב יכול "לחשוב" בצורה עיוורת, הרי שגם האדם יכול "לחשוב" ע"י תהליכים עיוורים. כפי שהראתי, תהליך המחשבה הוא לא תהליך "מיסטי", אלא הוא תהליך די בנאלי של מציאת פטרנים, שיכלול של המידע שהתקבל, וניסוי וטעיה רבים עד שמקבלים משהו מועיל חדש. הטענה הזאת מתחזקת מאד אם מסתכלים על התפתחות המחשבה האנושית במהלך ההיסטוריה. אתם ממש יכולים לראות, שהאנשים לא יושבים ומתכננים, אנשים עוסקים בפרקטיקות שונות ומגוונות, מנסים להכליל פקרטיקות קיימות, מנסים לשמר את הפקרטיקות המועילות, ומנסים למצוא פטרנים חדשים ע"י ניסוי וטעיה, בכדי לשפר את החיים שלהם. מושג התכנון הוא מושג אשליתי שבא להסתיר תהליכים בנאליים "עיוורים" של המוח האנושי. (Comment on this)
Friday, February 20th, 2009
2:31 pm	אני נוהג לחלק את האמונות לארבעה רמות: רמה ראשונה: מה שאני רואה לפני הוא קיים. זה בד"כ הדבר הבסיסי שאין עליו הרבה חולקים (למרות שבתקופתם הנוצרים אמרו שגלילאו המציא את הטלסקופ בכדי לכפור בנוצרות). רמה שניה: תאוריה מדעית. זה אומר שאני מאמין במשהו, אבל מוכן לשים כסף על מה שאני אומר. אני לא סתם זורק מילים באויר, מה שהמדע אומר ניתן לבדוק ע"י ניסוי, ואם מתגלים שטויות, מיד התאוריה המדעית מקבלת פידבק שלילי, ועם לא מוצאים איך לתקן אותה, זורקים אותה לפח. רמה שלישית: מטאפיזיקה. זה כל מיני אמונות לגבי מבנה היקום, אמונות שלא ניתן לבדוק, אך הן מבססות את כל המציאות ועונות על שאלות מהותיות במבנה המציאות, ע"י מבנה לוגי מופשט. כנראה שאין מנוס לוגי מאשר להניח איזשהי מטאפיזיקה. רמה רביעית: סיפורי פלאים ואגדות, אנרגיות חיויוביות ושליליות, הדלקת נרות למען הצלת הנשמות, אינדלגנציות, סנטה קלאוס, זאוס, הפיה הטובה, מפלצת ספגטי, וכו' וכו' כל השטויות והריטואלים שמאחוריהם ישנה אגדה שמסבירה לנו מדוע צריך לשמור ריטואל זה או אחר. מישהו מנסה לשכנע אותי, שבגלל שאני מאמין ברמה השלישית עלי גם להאמין ברמה הרביעית? אז אני לא חושב שזה נכון. ישנה חלוקה ברורה בין הכרח לוגי במטאפיזיקה, לביןהאמונה שיש אנרגיה נסתרת ביקום שמושפעת מניענועים שלי של אוסף עשבים יחודי מתחת למבנה ארעי, כאשר מגיעה תקופת הסתיו.   (Comment on this)
Wednesday, February 18th, 2009
11:16 pm	לי יש חויה ולך יש חויה, ובכדי שנוכל לדבר אנחנו צריכים למצוא קרקע משותפת לחויות שלנו. קל מאד להיוכח שהעולם הנחוה הוא רשות הציבור, ז"א שכולם חוים אותו באופן דומה (בכדי להיוכח בכך, אנחנו צריכים לעסוק בפרקטיקה דומה, כאשר כילדים אנחנו לומדים אותה ע"י חיכוי (חיכוי הוא חויתי), וחלק מזה כלול בנו מלידה כמו לוגיקה). שים לב אינני טוען שהעולם בנוי בצורה כלשהי, אני נשאר בשטח החוייתי, אני רק טוען שיש עולם, את זה אני מקבל כאקסיומה, כי אחרת לא ניתן לבסס שום דבר פרקטי, פה השאיפה היא לפרקטיות לא לאמת. וברגע שקיבלנו שיש עולם, אנחנו יכולים לבסס כל פרקטיקה אנושית (בעלת מסורת שעוברת ממורה לתלמיד), ובתוכה את המדע. המדע היא פרקטיקה יחידה שלא נידונה לכישלון טוטאלי במהלך הדורות, בגלל שכל פרקטיקה אנושית, מאבד את משמעותה עם הדורות (בגלל שהתלמידים, לא מבינים את כוונת מוריהם עד הסוף, ויוצא לך מסורת רעיונית מתמשכת ל"מה היתה הכוונה", תנאים אמוראים וכו), לעומת זאת הניסוי הוא סוג של פרקטיקה מאד בנאלית, לפחות מספיק בנאלית בכדי להסביר את זה לדור הבא, ואם הדור הבא לא הבין נכון, סביר מאד שהניסוי שלו יכשל, ולא שהוא יתן "פירוש" אחר לניסוי (כי ניסוי אחר לא יעבוד בד"כ). כלומר המדע הרבה יותר חסין מטעויות, ופלפולי סרק מאשר תחומים אחרים, בגלל שהפרקטיקה שלו מבוססת מאד על ניסויים בעולם, שבד"כ לא נחוים בצורות שונות (בין אם זה בגלל שהמוח האנושי בנוי בצורה דומה, בין אם זה בגלל שיש חוקי טבע). כלומר זאת פרקטיקה יחידה בעלת משמעות קבועה במהלך הדורות. מלבד זאת פרקטיקת המדע אני רואה כתכלית הפרקטיקה האנושית, כי היא עוסקת לא בדיאלקטיקה בין אנושית (כמו דת או מסורת פילוסופית), אלא בדיאלקטיקה עם העולם (ובכך עוזרת לשפר את איכות החיים שלנו, כמובן אכות חיים זאת חויה). ולבסוף א. אני תמיד ספקן בלי שום קשר וב. אני צודק בתנאי שאתה לא איש הזוי שחווה מלאכים ויצורים מיסטיים כל שני וחמישי (לעולם לא אמרתי שאני לא צודק, או שיש סיכוי שאני לא צודק, או שאף אחד לא יכול להיות צודק, זה בכלל לא כלול בתאוריה שלי). וגם אם אתה חווה מלאכים כל שני וחמישי, זה עדיין שייך לרשות היחיד, הבעיה היא שאי אפשר לבסס פרקטיקה אנושית על החויות שלך, בגלל שאני לא חווה את זה. (Comment on this)
Saturday, February 14th, 2009
12:21 am	Алтер Ребе упоминает дуализм божественной и скотской души. Я сейчас не буду вдаваться в подробности об истоках, противоречиях с другими источниками и парадоксах этого дуализма, я намерен показать, почему он не приемлем для современного человека.   Предположим, мой собеседник считает, что есть две души – что это позволяет доказать? Очевидно, абсолютно все, что он захочет. Приписав ярлык «Б» утверждениям, с которыми он согласен, и ярлык «С» - утверждениям, с которыми он не согласен, он перестает мыслить по делу и начинает заниматься категоризацией моих доводов, причем все, что попало в статус «С», отвергается не каким либо доводом, а просто тем, что оно в статусе «С».   Очевидно, что к истине нельзя придти через априорные категоризации, ибо истина исходит из изучения разных мнений, и только ПОСЛЕ изучения разных путей мышления и анализа разных аспектов достигается рациональная (не эмоциональная) истина.   Конечно такой подход переводит разговор от рационального делового спора к спору об «одобрил 'Б'» или «осудил 'С'», когда судья – тот, кто и ставит эти ярлыки в одностороннем порядке. Представьте себе спор такого еврея с, предположим, буддистом:   * Принимаешь ли ты Бога?   * Бога, избравшего Израиль, - нет.   * Было 2 миллиона свидетелей.   * Бог не меняется и не избирает, было 2 миллиона иллюзий.   * Т.е. ты не веришь своим глазам.   * Конечно, нет, всё, что меняется, - это иллюзия.   * Не верить 2 миллионам свидетелей – это явно скотская душа.   * Только при медитации познается истина.   * Но ведь евреи вечны, столько пережили и остались.   * Это ваша иллюзия, истина не меняется.   * Ну я и говорю, ведь живы, вечны, значит мы – истина.   * Вас когда-то не было, и вас могли уничтожить, значит, вы – иллюзия.   * Но в наших глазах мы избраны и вечны, а у тебя скотская душа.   Как можно убедиться, дискуссии нет. Ибо каждый будет толкать свои перспективы. Только если принять чью-то одну перспективу, можно начать дискуссию, но приняв одну перспективу, вы сразу становитесь либо ортодоксальным евреем, либо буддистом.   Но это только полбеды, вторая половина беды заключается в том, что нужно принять, что у гоев такой души нет. Очевидный расизм.   Прежде всего, неэтично опустить всех неевреев, основываясь не на фактах, а только на априорных ярлыках (или стереотипах).   А во-вторых, это показывает на некий страшный комплекс неполноценности. Такое различие между евреями и гоями – это результат постоянного подавления и унижения со стороны гоев. Конечно, возможно, в эпоху Алтер Ребе это был хороший выход, некая необходимая компенсация за постоянное унижение. Но сегодня такой расизм неприемлем.   Наконец, моральные аспекты жизни не могут быть приписаны снаружи, каким либо высшим институтом, мораль должна исходить только изнутри, иначе человек становится роботом. Метафизическая или историческая истина не может приписывать морали.   (Comment on this)
Friday, February 6th, 2009
1:07 am	אני תומך בכפיה לחופש. ז"א אני מאמין שאם לא יתנו לאדם אפשרויות, ויסגרו אותו בתוך דרך מסויימת, הוא יהיה נעול עליה כל החיים, ולא יהיה חופשי. אני בעד לכפות על אנשים, להתעניין בכל הדרכים, לחשוב, ולבחור בעצמם. אני חושב שמאד חשוב לכפות את זה בצורה חד משמעית. אם תרצה אני כופה ליברלי. אני לא מקבל את זה שאדם בחר בדרך כי ככה חינכו אותו (וזה גם נכון לגבי דרך פוליטית, דתית וכו) דבר שני, אני חושב שלכפות על מישהו דרך שלך (גם אם זה הורים לילדים) צריך להיות מאוגן בחוק. ז"א הכפיה חייבת להיות אסורה בתור עברה פלילית. ומי שמקבל ערכי כפיה, ומתנהג בדרך של כפיה, הרי הוא פושע. הדבר היחיד שמותר לכפות הוא הרחבת אופקים בכדי שהאדם יבחר את דרכו הוא. וכפיה של הרחבת אופקים לא רק מותרת אלא הכרחית. אני יודע שיש פה הרבה סתירות, והמון תחום עפור - אבל אני חושב שזאת הדרך היחידה שיכולה להביא לחברה בריאה. (2 Comments |Comment on this)
Tuesday, February 3rd, 2009
9:27 pm	מהי כפיה:  הכרחת אדם לבצע או להמנע מלבצע פעולה כלשהי שלא מרצונו. מהו חופש: חופש הוא מושג מופשט המתאר העדר אלוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. אפשר לומר שבעצם חופש הוא ההפך מכפיה. עלינו לקבל שאם אנחנו רוצים לשים את ערך החופש כערך עליון, הרי שעלינו לכפות לחופש. אם האדם היום רוצה להיות עבד, אנחנו לא נרשה לו - אנחנו נכפה עליו להיות חופשי. מה שיוצא מזה, שלמרות שאנחנו מקבלים חופש כערך עליון, אנחנו גם נאלצים לכפות חופש על אנשים, שלא רוצים להיות חופשיים, ובצורה זאת אנחנו חזרנו להיות כופים, ולא דוגלים בערך החופש. גישה אחת אומרת, כל עוד האנשים לא פוגעים בחופש שלי, שיאמינו במה שבא להם, גם בערכי כפיה. גישה אחרת אומרת, שעלינו לכפות אנשים, ולחנך אותם לערכי חופש. ולמרות שהגישה שאומרת לכפות על אנשים חופש, היא לכאורה גישה כופת, הגישה השניה שנותנת לציבור המעוניין לכפות את דרכו על שאר האוכלוסיה אפשרות לעשות זאת, וגם מאפשר לדעה הזאת להתפשט בתוך הקהילה, לטווח הרחוק בודאות פוגעת בערך החופש. ז"א פיתרון אופטימלי לטווח קצר יגיד, אני לא רוצה לכפות שום דבר על אף אחד. כמובן שפיתרון כזה הוא הכי עיקבי, אני מאמין בחופש, ונותן לכולם  אפשרות לעשות מה שבא להם, גם לכפות, כל עוד זה לא פוגע בי. כמובן שפיתרון כזה יכשל לטווח ארוך, אם הגורמים שתומכים בכפיה יתחזקו, הרי שיתכן ויעשו מהפכה, או פשוט ע"י שיטת בחירות דמוקרטית יגיעו לשילטון, ויקבעו כפיה. רוב מדינות העולם, תמכו בכפיה למען החופש, בשלב מסויים בהיסטוריה. זאת בראיה לטווח ארוך הדרך היחידה, לחברה בעלת ערך החופש. כלומר מי שמאמין בחופש, עליו גם להאמין בכך שיש לכפות לחופש. ובטח שכפיה לחופש איננה סתם כפיה רגילה. בגלל שכפיה רגילה, כופת ללכת בדרך אחת שרירותית, והכפיה לחופש, כופת על אנשים לא לכפות שום דרך, ולתת לבן אדם, ולכל אזרח, את הזכות לבחור את דרכו שלו. (Comment on this)
Wednesday, January 28th, 2009
12:03 am	Скоро выборы, и хоть я не сильно интересуюсь политикой, и всё таки. Я проголосую за партию Ор. Прежде всего нужно понимать что эта партия никому неизвестна, и не странно, она не бренд, она не продает лозунги, это люди с идеей, у которых не так много денег. Почему же я проголосую за Ор? Прежде всего, я согласен с идеями её лидера, он говорит о темах которые я понимаю, которых он понимает, и предлагает более менее правильные решение тем дилеммам которые он ставит в центр. Во вторых, кроме того что я согласен с его подходом, я прежде всего согласен с его акцентами и приоритетами. Он возвратил нас 200 лет назад и поставил вопрос образования, а действительно ли он таков каков должен быть в демократической стране? Я всегда считал вопрос образования на 1000 порядков важнее конфликта с арабами. От него много шуму и мало толку, а вот образование важнейший вопрос решающий судьбу нации. И если экономический вопрос должны решать не политики а специалисты, то на вопрос как делить бюджет, я думаю нет никого с кем я так соглашусь кроме как с Яроном. (Comment on this)
Sunday, January 25th, 2009
9:16 pm	Что на данный момент представляет из себя образование. Сегодняшняя система образования, не сильно отличается (внешне и в основном философски), от того как её представляли основатели движения просвещения. Главное это дать минимальные знания для кругозора, и особенный акцент на практических предметах, с целью дать возможность людям и рынку быть на более высоком уровне. Т.е. школы готовят патриотов и эффективных рабочих. Когда детям объясняют что учится хорошо в школе (или университете) им поможет хорошо благоустроится в будущем. Почему это плохо Прежде всего и пожалуй самая центральная ошибка, это отсутствие морального вопроса. Детей учат всему, но не учат мыслить что правильно а что нет. Как показывают психологические исследования, центральная проблема молодёжи (в поисках осмысленной жизни) это система ценностей. Детей не учат развивать и мыслить над вопросами этики, что само по себе является аморальным. Во вторых детям говорят открыто, или не говорят но делают, что главное это профессия. Что человека нужно оценивать по тому чем он занимается. В этом есть две ошибки: а) дети должны учится оценивать именно усилия а не внешний результат (много исследования показывают пользу такого подхода). И б) детей не учат ценить людей, и человеческие достоинства в своей красе, а это пожалуй самое важное что может быть у человека, намного важнее профессии. Третье, детей не учат мылить и анализировать, а это необходимо. Нельзя учится по учебнику и думать что понимаешь, нужно стимулировать мысль и изобретательность, а не зубрение. Более того детей заставляют учится, что по своей сути убивает какую либо инициативу. Дети должны сидеть и слушать, что есть пассивное занятие, а это уже плохо. Детям ставят оценки, что опять таки показывает детям что важен результат а не старания. У детей постоянный график и расписание, что в свою очередь убивает личный интерес. В жизни всё совсем по другому, поэтому школа не готовить детей к реальной жизни. Отношения между людьми и психологический рост должен внедрятся с малого возраста (можно отнести к моральной критике). Один учитель на весь класс является плохой моделью, один ребёнок скучает другой не понимает. У детей свои интересы их нужно их поощрять а не губить. Как я вижу, что должна из себя представлять модерная система образования. Начнём с конца. Прежде всего нужно дать детям свободу, пускай делают что хотят. НО не всё так просто. Нужно детям помогать и направлять. То есть нужно ребёнка постоянно стимулировать, его интерес, задавать вопросы, учить мыслить, учить задавать правильно вопросы, общаться с ним как со взрослым, спорить, убеждать. Во вторых, при сегодняшней технологии нету необходимости в классах, можно смотреть видео лекции вместо того чтоб слушать учителя. Конечно всегда можно кого то спросить, но можно идти в любом темпе, и если чего не понял, можно прокрутить ещё раз, а если всё ясно прокрутить вперёд. Если мы говорим что дети смотрят лекции, и только в том что им интересно, как-же возможна интеракция между детьми? Прежде всего многие дети будут смотреть то что смотрят их друзья, во вторых при современной технологии возможно найти ещё детей которые интересуются тем же, и делать маленькие семинары, когда дети собираются по кругу интересов. Детей не нужно заставлять учиться, если они хотят играть пусть играют, но когда им станет скучно нужно помочь им найти более интеллектуальное занятие. Только в крайних случая нужно немного ограничивать детей чтобы не с утра до вечера играли. А лучше всего дать им интеллектуальные игры, что стимулирует мышление, и это не чем не хуже чем банальная зубриловка. У детей естественным образом есть много интересов и развивается мораль, нужно только её поощрять, подкинуть им фильм и потом с ними обсудить его моральные аспекты, направить слушать лекцию по морали (на их уровне конечно). Также важно обсуждать психологические аспекты жизни, контроль над эмоциями, оптимистичный взгляд на мир и.т.д. должен быть обсуждён и изучен. (Уже сегодня есть несколько удачных экспериментальных программ даже частная школа в пенсильвании основанная на похожих идеях). Кроме того, многие дети способны читать сами (да да), что позволяет им не только смотреть лекции но и читать интернетовский материал, а может даже и книги, а ещё при случае знания английского, дети могут сами очень много что выучить, опять таки только при условии что это поощряется. Заключение: А теперь нужно только посмотреть все недостатки нынешней системы и сравнить. К примеру детей поощряют интересоватся, а не знать, что подчёркивает именно не результат а процесс. Любая инициатива поощряется, нету больше скучных дуратских уроков. Дети учатся сами искать и думать, дети более активны и имеют больше контроля. Мораль стимулируется, дети задумываются над своим поведением. Это искреннее настоящее образование! (Comment on this)
Friday, January 23rd, 2009
7:34 pm	Вера это самое сильное что существует в душе человека. Ни что так сильно не обязывает и не вдохновляет как вера. Но что такое вера? некоторые предложили что это эмоция, другие что это иной взгляд на мир, я считаю что вера это нечто иное. Вера это точка пика человека, это когда человек ощущает что ради чегото стоит жить, что он готов быть полностью этому предан до конца. Вера это когда человек понимает что ему действительно важно в жизни, и готов посвятить себя полностью обьекту веры. Религиозные люди не глупы, не слепы - наоборот они посвятили свою жизнь религии, это добавило смысла в их жизнь. Мне сложно представить себе осмысленную жизнь если человек не посвятил себя чему-то. Конечно это не означает что религиозные люди не могут понять что ошибались, осознать что посвятили свою жизнь чему то не тому, чему то что они принять никак не могут. Это не противоречит силе самой веры, просто обьект веры отвергнут. Во что верю я? Я свято верю в то что человек должен рости на протяжении своей жизни. Не столь важно каков он рост, главное чтобы человек не погряз в жизненной рутине, чтобы он к чему то тянулся чего то искал, хотел, стремился. В момент пика, я понимаю что самое важное это то во что человек верит, и если он верит, в то что достойно веры - я его бесконечно почитаю. (Comment on this)
Thursday, January 22nd, 2009
9:43 pm	В продолжение этого год назад   Система ценностей, хоть и не сильно изменилась, но явно стабилизировалась. Т.е. я уже явно принял и смирился со своей моралью и приоритетами. Также мои познания в психологии хоть и приостановились, но я очень многое усвоил, и моя жизнь стала более радостной и спокойной, чем даже год назад. Мои познания в других областях постоянно растут, в этом я не изменился ни капли, к счастью.   Эмоциональный мир также стабилизировался, у меня скорей всего меньше эмоций, но они есть, и вполне удовлетворительны. Очень много положительных эмоций, скорей всего влияние психологии и медитации.   Полное отсутствие потерянности которая была год назад, вместо неё пришло спокойствие. Это не значит что я уверен во всем, совсем нет, я просто спокоен и знаю что можно ошибаться и не знать, при условии что ты готов изменится.  Да а вот идеи в моем прошлом совсем не плохие, мне кажется человек не совсем растет, я врядли сегодня помню и знаю всё также хорошо как год назад. Но если постоянно учишься и растешь, то всё таки развиваешься как то, по спирали наверно.   Новое в этом году, это то что я начал серьезно работать на работе,  в некотором плане работа меня поглотила, но т.к. на работе я учу много нового, и это хорошая практика, я не считаю это злом. Но если работа станет рутиной, не думаю что захочу так жить. (Comment on this)
Sunday, January 4th, 2009
8:23 pm	If God had include what would it be? And would you call if you had included him? If you were call his function In all his glory What would you call if you had just one method? *And yeah, yeah, God has great code Yeah, yeah, God has good code Yeah, yeah, yeah-yeah-yeah What if God was one of us? Just programmer one of us Just a member in a class Trying to make his code work If God had a class, what would it look like? And would you want to see The code he has written ? you would have to believe in things like Microsoft, and code without bugs, and polymorphism Trying to make the code work Back up to server in Rome Nobody calling to his Clone Have been defined as singleton Just trying to make his code work Like touching a production code Back up to server in Rome Just trying to make his code work Nobody calling to his Clone Have been defined as singleton (Comment on this)
Friday, December 26th, 2008
10:49 am	Джокер в отличие от других героев батмана, экзистенционалист. Если мафию интересует деньги, полицию интересует подавить преступность, то джокером движет лишь одно - быть джокером. Он отделяет себя от мира, говоря на людей они, тем самым подчёркивая свою уникальность. Он не преследует ни каких целей, он всего лишь создаёт вот такую безразумную джокеровскую реаль, в этом его суть, ради этого он живёт. Все видят в нём террориста бандита, но они его оценивают с точки зрения этики, а он абсолютный экзистенционалист. В своей беседе с батманом, джокер ему твердит что ты такой как я, ты меня дополняешь. То что он имеет в виду, что батман по своей суте, живёт ради того чтобы быть батманом. Да у него есть ценности, мораль, но джокер хочет ему доказать что ему дороже его собственная личность чем мораль. И ставит перед ним дилему, либо ты раскрываешься и перестаешь существовать как батман, либо я убиваю людей. Конечно батман не может продолжать быть собой в такой ситуации. То что джокер пытается доказать, что невозможно предерживатся морали и быть "личностью", нужно полностью быть чем то одним, либо моралистом, либо гением создателем своей реальности, чем является он. Эта идея очень ясно выражена в словах джокера: "я как бешеная собака которая гоняется за машинами, она не знает что будет делать если поймает одну, я всего лишь делаю". (Comment on this)
Saturday, December 20th, 2008
8:52 pm	Another head hangs lowly, Child is slowly taken. And the violence caused such silence, Who are we mistaken? But you see, it's not me, it's not my family. In your head, in your head they are fighting, With their tanks and their bombs, And their bombs and their guns. In your head, in your head, they are crying... In your head, in your head, Zombie, zombie, zombie, Hey, hey, hey. What's in your head, In your head, Zombie, zombie, zombie? Hey, hey, hey, hey, oh, dou, dou, dou, dou, dou... Another mother's breakin', Heart is taking over. When the vi'lence causes silence, We must be mistaken. It's the same old theme since nineteen-sixteen. In your head, in your head they're still fighting, With their tanks and their bombs, And their bombs and their guns. In your head, in your head, they are dying... In your head, in your head, Zombie, zombie, zombie, Hey, hey, hey. What's in your head, In your head, Zombie, zombie, zombie? Hey, hey, hey, hey, oh, oh, oh, Oh, oh, oh, oh, hey, oh, ya, ya-a... (Comment on this)